מדריך מקוצר איך לבדוק את ההתנהלות של ההורה או המורה מול הילד
רוב היושבים בחדר זה עסוקים מרבית היום בתפקיד יקר ביותר. יקר ותובעני. בזכות והחובה, לגדל ילדים או מתבגרים. למה זכות? כי זוהי זכות עצומה להשפיע על התפתחותו של אדם אחר , ובוודאי זכות גדולה להשפיע על התפתחותם של בני אדם רבים. למה חובה? כי ברגע שבחרת לעסוק בגידולם של אחרים, בין אם אלה ילדיך הביולוגים ובין אם אלה תלמידיך, חובה עליך לעסוק בהתפתחותך שלך על מנת ליצור עבורם תנאים טובים דיים להתפתחות.
מידי יום כל אחד ואחד מהיושבים בחדר זה מקבל החלטות, לעיתים עשרות החלטות באותו יום, הנוגעות להתפתחות הילדים או המתבגרים על גידולם הוא אמון. מאחר שאדם אינו יכול לעצור ולחשוב, ולנתח כל החלטה שהוא מקבל, רובן מתקבלות באופן אינטואיטיבי מבלי שנבחנו לעומק ומבלי שהן מוסיפות להעסיק אותו לאחר שהתקבלו.
בהרצאה היום, אני מבקשת להזמין אתכם להתבונן בזכוכית מגדלת, או מוטב במיקרוסקופ ,על החלטות מדגימות, ולבחון כיצד כל החלטה כזו מספרת סיפור שלם והיא בעצם נקודה על פני רצף, רצף שאם נעקוב אחריו בסבלנות נקבל את התמונה כולה.
אני מבקשת מכל אחד מכם לחשוב על החלטה שלו, על תגובה שלו לאחד מילדיו הפרטיים או לקרוב אחר (אח, בן זוג, הורה) אשר התרחשה בימים האחרונים. האפשרויות הן רבות- הסכמה שלכם להסיע ילדים לבריכה , סירוב שלכם לתת לילדכם כסף לראות שוב סרט בקולנוע, החלטה לנזוף בילדיכם המתבגר על שעות הקימה שלו בחופשת הקיץ, לקיחת המשפחה לנופש בכרתים. כל החלטה כזו, פרט להשתמעויות כלכליות במובן הכספי ובמובן של “כלכלת מאמצים” יש לה השפעה לעיתים מעטה ולעיתים מכרעת על סוגיות הנוגעות להתפתחות ילדכם.
כל החלטה שלכם, בחירה שלכם, אמירה שלכם, היא סוג של משוב , סוג של “שידור” המעביר מסר. לחלק מהמסרים אתם מודעים, חלק גדול שלהם נמסרים על ידיכם מבלי שידעתם כלל שזה המסר שאתם מעבירים ולפיכך מבלי שאתם לוקחים עליו אחריות או יודעים כיצד בידכם להחליפו במסר אחר. אדגים.
בחופשה משפחתית , בזמן טיול בחו”ל, הבן הבכור, בן 15, מתעצבן על אחיו בן 10 וזורק עליו נעל. הנעל פוגעת בראשו. תגובת האם- אני דורשת מימך לבקש מיד סליחה מאחיך. הנער מסנן “סליחה”, ומוסיף “הגיע לו, זה בכלל לא כאב לו”. תגובת האב- “בוא נראה אם זה לא כואב” זורק על הבן הפוגע נעל על הראש.
גם האב וגם האם , שלא ברצונם “הכשירו” את ההתנהגות של ילדם. האם שידרה לו בתגובתה- אמירת סליחה לאחר תקיפה אלימה, היא “פיצוי” מספיק. שלא ברצונה היא משדרת לבנה- תוכל להמשיך בהתנהגויות פוגעניות ובלבד שתתנצל עליהן. האב שידר לבן בתגובתו- להביע כעס וחוסר נחת באמצעות התקפה פיסית, “זה בסדר”. זה קורה לך, זה קורה לי. ככה זה.
זוג ההורים , בניגוד לכוונתם מגבירים את ההסתברות שהתנהגות מסוג זה תישנה במשפחתם כפי שאכן קורה. ניתן דוגמא שכיחה יותר, המצויה כמעט בכל בית . הסטנדרטים המקובלים לתענוגות החופש הגדול. הילד מתקשר מהנייד (אי פון?), ואומר אמא כולם הולכים לסושי. האם עונה כולם כן, אתה לא, כי אתמול בילינו כל המשפחה במסעדה. הילד, למוד קרבות וניסיון, אומר, את צודקת אימא, אבל שבועיים לא הייתי, אז אני רוצה ללכת.זה מתקזז”. האם אומרת, “טוב אז תלך , מה אפשר לעשות”. האם כנגד כוונתה, מעבירה לילד מסר- “הכל סחיר. רק צריך לדעת לנהל משא ומתן קשוח. דע לזהות את נקודות החולשה של היריב”. הכל טוב ויפה, חוץ מהעובדה שאימו אינה היריב, והמשא ומתן שאפשרה לו לנהל אינו מבוסס על כבוד והתחשבות.
מהם הקריטריונים אם כן, שנוכל להישען עליהם בבית וגם בכתה אם אנחנו מבקשים לחקור לעומק אם תגובה שלנו היא טובה ובונה או לא?
נצטרך לשאול את עצמנו את השאלות הבאות כדי לזהות אם הגבנו באופן רצוי עבורנו ועבור התפתחות ילדינו-
- האם התגובה שלנו , מילולית או מעשית, מותאמת לעולם הערכי שלנו? (האם היא מוסרית?). תגובה המאפשרת לילד המשך התנהגות הפוגע בו או באחר, או התנהגות אחרת המנוגדת לעולם הערכים שלנו , אינה מתאימה . תגובה בה אנו פעלנו באופן אלים או פוגעני או לחילופין נסוג או מבוהל, גם היא אינה מתאימה.
- האם היא יעילה? (האם היא מותאמת?). האם התגובה שלנו היא בעוצמה ובאופן, שיהיה בכוחו ליצור משקל נגד אל מול התנהגות הילד או הנער?. האם תגובה זו מפחיתה באופן ברור את הסיכוי שהתנהגותו תישנה?
- האם היא לוקחת בחשבון את האתגרים ההתפתחותיים הספציפיים של הילד/ הנער שבו אנו עסוקים? לתגובתנו משקל אם היא חלק ממערך כולל של תגובות שלוקחות בחשבון את “נקודת החולשה” ההתפתחותית של הילד או הנער.
- האם מסתתר מאחורי התגובה שלנו רגש שאנו מתקשים לנהל אותו? האם אנו יודעים מהי התגובה הרצויה, אך מתקשים במימוש כי אנו לכודים בסבך רגשי? אשמה מציפה, קושי בשליטה בביטויים לא מבוקרים של כעס, או כניעה לפחד וחרדה…