מריבות על כביסה

יש לי פתרון לאחת הבעיות הכי שכיחות ומעצבנות – מריבות על הכביסה!’
אמרת לי בתחילת הפגישה.

ואז כדי לוודא שאני מבינה למה הכוונה ‘מריבות על הכביסה’ הדגמת איך זה נשמע:
‘אמא, למה לא כיבסת לי??’
‘זו החולצה שלי?! מה פתאום אתה לובש אותה? היא הייתה אצלי בארון!’
‘כמה פעמים אמרתי לכם, תשימו את הכביסה הנקייה שלכם בחדר!’
‘למה יש כביסה על הרצפה?’

‘כן’,
אמרתי לך.
‘בעיה מוכרת…’

‘הפתרון’ אמרת בהתרגשות, ‘כל כך פשוט – 3 סלי כביסה שמצאתי באמזון! עם ידיות כאלה שנח להרים, גמישים, בשלושה צבעים שונים’.
‘זהו’, אמרת,
‘כל ילד אחראי לכביסה שלו, שנמצאת בסל שלו, מכבס, מחזיר לסל, מכניס לארון. לא מתבלבלים, לא משאירים. לא מאשימים. זהו. נגמר’.

נראית גאה כל כך.
‘אני רושמת על זה פטנט’ אמרת בחיוך של מנצחים,
אבל אז הוספת בקריצה:
‘אני מוכנה שתפיצי את זה להורים האחרים אותם את מלווה’.

חייכתי גם.

אמרתי לך -‘אחלה פתרון מצאת לסוגיית המריבות על הכביסה.
קודם כל, הרגשת שזה בסדר לבקש עזרה, להעביר אחריות אל ילדייך (המתבגרים), לתת להם להיות עצמאיים.
זה מקום חדש.
שתינו זוכרות שעד לפני כמה חודשים עוד נהגת להיות מי שפותרת לכולם בעיות קטנות כגדולות, חיה בעשייה מתישה וכמובן גם אחראית על כל מטלות הבית.
מהמקום החדש הזה (עליו אנו עובדות יחד כבר כמה חודשים, חשבתי לעצמי ולא אמרתי), פנית אליהם בעניין הכביסה בלי הכעס שהיה מורגש בין המילים שלך בעבר.
הפעם פנית אליהם בטון של מי שסוף סוף מרגישה חופשיה מרגשות אשם
(‘מה פתאום שהילדים יעשו כביסה, איזו אמא אני שאני מבקשת את זה?’)
וגם מביקורת (‘למה הם לא רואים כמה אני מתאמצת ??’).
ומעל הכל היית כל כך בהירה- אמרת להם שאת צריכה עזרה, שאת לא רוצה לריב יותר על הכביסה, ושאת מבקשת שכל אחד מהם יהיה אחראי לכביסה שלו. ואז, נתת בחגיגיות לכל אחד מהם סל בצבע משלו, בהתלהבות של מי שמצאה משהו מדהים, פתרון שיעבוד(!)’

שתקת. ראיתי איך המונולוג (הארוך) שלי מתעכל, משפט אחר משפט.

כשחייכת ראיתי בחיוך שלך שביעות רצון.
אמרת: ‘עכשיו אני מבינה איך זה שלא עליתי על הסלים המושלמים האלה קודם…’.

ואני חשבתי שהבנת שקודם היית צריכה למצוא בתוכך את גמישות החשיבה ודרגות החופש שלך כאמא. מבלי להפחית מאומה מאמזון, נראה שמצאת משהו חדש בתוך עצמך ואותו הבאת הביתה לילדים.

*נכתב ע”י ד”ר טל קרתי, פסיכולוגית קלינית.