סקירה של יום העיון במפרשים: מהמודל האינטרסובייקטיבי לפרקטיקה של טיפול בילד באמצעות הדרכת ההורה- שיטת אייכה הקשר המגדל
בשלוש השנים האחרונות למדתי ואימצתי את החשיבה של אייכה הן לקליניקה בעבודתי עם הורים והן להורות האישית שלי. עם זאת, זו הפעם הראשונה שהתאפשר לי להגיע ליום עיון. יום עיון שעוסק בהורות פוגש אותי בימים בהם אני לומדת כיצד להיות אמא לשלושה. התכנים המקצועיים והאישיים התערבבו לי בבטן, כל משפט ותאוריה מעוררים סיפור אישי מהבית. ויחד עם זאת, הגעתי לכאן עם משימה חשובה, לסקור את יום העיון.
ד”ר שרון זיו ביימן מנהלת מכון מפרשים פותחת את יום העיון, ומספרת על הפעילות הענפה של מכון מפרשים אשר הינו חלק מבית הספר למדעי ההתנהגות במכללה האקדמית של תל-אביב יפו, ואשר רואה לנכון לקדם מודלים של טיפול בהורות אשר מייצגים אינטגרציה וחשיבה חדשנית ומייצרים שפה חדשה אשר אינה כבולה לפרדיגמות.
פרופ’ חיים עומר, גישת ההתנגדות הלא אלימה מברך ומתאר את גישת ההתנגדות הלא אלימה וגישת אייכה אשר התפתחו במקביל ובאופן עצמאי כתגובה לצורך. חיים מסביר את הדמיון בין הגישות, שתיהן מנכיחות את ההורה על מנת ליצור קשר חיובי. לגדל ילדים משמע לבנות מסגרת של קשר חיובי שבתוכו ניתן גם להקנות ערכים ומיומנויות. הוא מסיים את דבריו בכך ששתי הגישות הן חדשניות בארץ ובעולם ומסכם במשפט “מציון תצא תורה”.
אתגרי ההורות העכשווית נקודת מבט אינטרסובייקטיבית
פרופ’ איתן לבוב, פסיכואנליטיקאי, פסיכיאטר ומייסד אייכה וד”ר טל קרתי, פסיכולוגית קלינית, מדריכה ומנהלת אייכה.
הרצאתם עוסקת במסע שעברה ההורות והאתגרים שקיימים בהורות כיום. טל מתארת את אייכה כשיטה שמציעה מעין מערכת ווייז להורים, המקנה כיוון, מפת דרכים, שכשהורים עוקבים אחריה צפוי שינוי ביחסיהם עם ילדם ויכולת להעלותו מחדש על מסלול התפתחותי תקין. השימוש במטאפורות היא לחם חיקו של אייכה, מושגי יסוד רבים בתאוריה מומחשים באמצעות מטאפורות.
טל לקחה את הקהל למסע בזמן במטרה להסביר את הקשר בין שינויים שחלו בשדה התאורטי והמחקרי הפסיכולוגי, לבין שינויים בפניה של ההורות עד לתמונת המצב העכשווית. נקודת המוצא היתה ההורות טרום עידן החשיבה האנליטית- הורות כוחנית אשר לא הכירה בצרכי הילד או בעולמו הפנימי ודרשה מהילד להתאים עצמו החוצה לחברה ולמשפחה. פרויד מסמן את תחילת ההכרה בכך שלילד יש נפש ושיש מחירים ההתפתחותיים לדורשנות כוחנית לא קשובה כלפי הילד. המודלים של יחסי אוביקט תרמו להכרה בחשיבות היחסים המוקדמים ובחשיבות מתן המענה לצרכי הילד ויחד עם מחקרים התפתחותיים תרמו למאפייני העידן הנוכחי בו ההורה ‘איבד את יכולתו להתמקם כסוביקט בקשר’, מתאמץ למלא פונקציות הנחוצות להתפתחות נפשו של ילדו, אינו ‘נראה’ על ידי הילד כאדם אלא דרך פריזמה צרה של צרכי הילד. טל תארה דפוסים הוריים הנגזרים מהתמקמות זו, המתאפיינים בבלבול, גוננות יתר וביטול עצמי. דפוסים אלה יוצרים סביבה התפתחותית בעלת השפעה על הילדים הגדלים בה ויכולים להסביר קשיים שכיחים של ילדים בתחום ההסתגלות, הוויסות ועוד.
איתן פותח את הרצאתו בהסבר של אייכה לגבי חוסר תפקוד של ילד. הוא נעזר במטאפורה מעולם התנועה, הרכב לא מגיע ליעד כי הנהג איבד את הכיוון וטעה בדרך. ההורים איבדו את דרכם. לכן, קודם כל עוסקים עם ההורים ביצירת בהירות ביחס ליעד ההתפתחותי (אותן יכולות אותם הילד צריך לפתח או לחזק) וכן ביחס לדרך להגיע אליו. ברוב המקרים זה מחלץ באופן דרמטי ומרגש את הילד מהמקום הלא טוב בו הוא נמצא. כיצד ניתן כיוון? באמצעות נתינת משוב באופן לא תוקף ובהתאם למקום בו הילד נמצא. זיהוי אופן ההתייחסות של הילד אל הבעיה הינו משמעותי על מנת שאופן הפניה של ההורה לילד יהיה מותאם.
שיטת אייכה שינתה עבורי את אופן החשיבה לגבי יחסים, מאחר והיא עוסקת בנימים העדינים והסבוכים שבתקשורת בין בני אדם. אני רוצה להרחיב לגבי מושג משמעותי מאוד בתקשורת בין הורים לילדים שנטווה ב”אייכה” והוא “צורכי כיוון”. קוהוט דיבר על צרכים התפתחותיים משמעותיים כמו מירורינג, אידיאליזציה ותאומות (קוהוט, 2007). שיטת אייכה מוסיפה צורך התפתחותי שנקרא “צורך בכיוון”.
איתן מדגים זאת באמצעות דוגמא מאוד יפה ומוכרת לכל אם מניקה. כשהתינוקת מפעילה את לחץ שיניה החדשות על השד, האם קופצת ושוברת בתגובתה הספונטנית את רצף ההנקה הרגיל. קפיצת האם נותנת לתינוקת באופן טבעי וספונטני מידע אודות האם, אודות התינוקת עצמה ואודות הקשר ההדדי ביניהן. מידע זה העובר בין השתיים, מעניק לתינוקת חוויה של נוכחות אימהית מכוונת ומגדלת שמאפשרת לתינוקת לעשות צעד התפתחותי – כיצד ניתן לינוק כשיש שיניים. על מנת להמחיש את ההתמודדות ההורית בעת נתינת כיוון הוקרן קטע מתוך סרט על ריי צ’רלס אשר כילד איבד את הראיה. בקטע המובא בכנס ריי מגלה את עיוורונו, מועד ואמו שרואה אותו אינה מושיטה לו יד, מאפשרת לו לגלות את יכולותיו למרות אי יכולתו לראות. המצלמה מתמקדת בהבעה הרגשית של האם. פניה מלאות רגש. זוהי קריעה פנימית לראות את בנך מועד ולבחור לא להתערב. סצינה חזקה זו ממחישה את המורכבות של העמדה ההורית בעת נתינת כיוון מגדל. כהורה אני חשה יומיום את הדחף לשמור על ילדיי מפני כל כאב לבין לאפשר התמודדות עם המציאות אשר רצופה מכשולים שהינם מלמדים ומפתחים.
הצעה למוצא – ההשתקפות של ההמשגה האינטרסובייקטיבית ב”שפה המגדלת”, שפת
תקשורת חדשנית, שהשפעתה המיטיבה מוסברת בעזרת מושגי יסוד של החשיבה של ג’סיקה בנג’מין
גב’ ריה פרוסט, פסיכונאליטיקאית, מטפלת ומדריכה בכירה באייכה.
הרצאתה עסקה במושגים משתי תאוריות פסיכואנליטיות אינטרסובייקטיביות בעלות זיקה לאייכה, האחת, ג’סיקה בנג’מין והשנייה, דניאל סטרן. בנג’מין מציינת כי להתפתחות בריאה יש צורך בקשר שנותן הכרה לעצמי של הילד והכרה בסוביקטיביות של ההורה. שיטת ״אייכה״ מנסה לשנות את הדינמיקה בין ההורה לילד ולהחזיר להורה את ה״קול ההורי״. בזמן שהחשיבה התיאורטית של בנג’מין תורמת רבות להבנת המשמעות והחשיבות של הנוכחות הסובייקטיבית של ההורה, החשיבה של דניאל שטרן (ריה מתייחסת בהרחבה למונח implicit relational knowing ) מהווה בסיס להבנת הדרך בה שינויים מתרחשים במישור הבין אישי הן במפגש הטיפולי והן במערכת היחסים הורה-ילד. ריה מתארת כיצד השינוי נוצר הן ברמה הדקלרטיבית באמצעות רכישת שפה חדשה והן ברמה האמפליסיטית של היחסים. במקרים מסוימים לאחר שההורה התמקם בעמדה סובייקטיבית, מתרחשים באופן פתאומי ודרמטי שינויים בדינמיקה שבין הילד להורה.
אני רוצה להרחיב על הסובייקטיביות האימהית, נושא שנעדר מהשיח התיאורטי והקליני מפרויד ועד ימינו, בפער עצום ממרכזיותה בו כאובייקט (פלגי-הקר, 2000). הראייה השלטת הייתה שהאם והתינוק הם יחידה אחת, וההסתכלות על האם היא דרך תפקידה האימהי. פלגי-הקר פרצה את הדרך עם מאמר על האם ועל ה(אי)מהות בתאוריה הפסיכואנליטית. היא הראשונה שהנכיחה את האם כסובייקט בעל מטרה אחרת מאשר קיומה בעבור ילדה. קיבלתי במתנה ללידת ביתי ספר בשם “להיות אמא” של תמר מור סלע, בו מובאים סיפוריהן של אמהות וחוויות אימהיות מצמיחות ומשמעותיות. הנפש האימהית צומחת וגדלה מתוך האימהות לילדיה, חוויות רבות מתוארות במתיקות דרשנית. ציטוט מתוך שיר בפתח הספר, תפילה לאם בטרם שחרית של חוה פנחס כהן, “בשעה שאני עומדת לבשל דייסת סולת, הסר ממני כל מיני מחשבות זרות וכשאני נוגעת בגו התינוק ומדה חומו שילכו ממני כל מיני טרדות” (מור סלע, 2010). ההסתכלות על האם בספר זה היא כעל אובייקט וישנה ציפייה לפניות מוחלטת וחיובית עבור ילדה. האם מתפללת ומבקשת למחוק כל זכר לקיום אחר מלבד המחשבה על ילדה. אייכה רואה חשיבות רבה באותנטיות של ההורה, כלומר בסובייקטיביות. הבעת רגשות וצרכים הינה הכרחית כדי שהילד יחווה את תגובותיו של ההורה כאמיתיות ומשמעותיות.
וכשהמפגש כואב? הדגמת השימוש במחויבות למוגנות, כבוד, חירות וביטוי עצמי כבסיס לטרנספורמציה ביחסי אם לצעירים אובדי דרך.
גב’ רונית בן דב, מטפלת ומדריכה בכירה באייכה
בשלב זה של היום, הקהל באולם כבר היה צמא לשמוע מה קורה בחדר הטיפולים של אייכה ורונית הציגה מקרה. היא פתחה בתיאור של אם נפלאה אך מוסתרת מתוך כוונות טובות, התמקמות זו גובה מחירים יקרים מכל המשפחה. שלב ראשון בטיפול הוא הכרה של רונית בסובייקטיביות של האם, בכאב שלה וזאת למרות שהטיפול מכוון לעסוק בילד. ישנה הזמנה של האם להחלץ מהמסתור לכיוון של התמקמות בהירה ונוכחת. בשלב השני, היא מתבקשת להגדיר מה נחוץ לה ולילדיה על מנת להתפתח. מכאן מתואר שינוי איטי ומפרך המתרחש בתוך חדר הטיפול ובמפגש של האם עם ילדיה. מדובר בשינוי עמדות עמוק ולא פשוט וכן בשינוי אופני התקשורת הן ברובד המילולי והן המעשי במפגש מורכב בין האם לשני ילדיה, שכל אחד מהם עובר משברים מאתגרים. מרגש לראות כיצד גם האם וגם ילדיה נתרמים עד מאוד מתהליך ההדרכה שעוברת האם בלבד עם רונית.
ההצגה של רונית הייתה מרתקת, השפה של אייכה שזורה בתיאור המקרה. אני בחרתי להרחיב לגבי מקור השם “אייכה”. המילה ‘אייכה’ מופיעה לראשונה בסיפור המקראי אודות גירוש אדם וחווה מגן העדן ומופנית אל אדם שהסתתר מפני האל לאחר שאכל מפרי עץ הדעת. ההורה בן זמננו גם הוא, כמו האדם הראשון, מסתיר את עצמו, אם כי לא מפני האלוהים אלא מפני ילדו (לבוב ולקיים, . שאלה זו מהדהדת בטיפול, האם ההורה נוכח מול הילד, האם הוא אדם, סובייקט בעל נוכחות נפרדת וברורה בעולם. במידה וקיים קושי, המטפל סקרן להבין מה נחוץ להורה על מנת להיות נוכח, היכן הקושי והכאב האישי שלו. בעבודתי עם זוג הורים, האב סבל מתקופות של מצב רוח דכאוני ותיאר כי הוא תגובתי מאוד לבנו וכי אינו יכול לשאת את התנהגותו, הוא חש פסימיות וחוסר תקווה לגבי בנו. בטיפול התמקדתי במה יכול לסייע לאב בתקשורת עם בנו. התייחסות נפרדת לצורך של האב, חילצה אותו מתוך העמדה הדכאונית שאותה הביא לקשר עם בנו. מכאן, האב היה שותף לעבודה וניתן היה להמשיך בטיפול מול הבן.
על המעבר מ”הכלה” ל”הכרה הדדית” במפגש מורה-ילד
הילה אלקיים, פסיכולוגית קלינית, מטפלת בכירה באייכה
הילה עסקה בהרצאתה במושג הכלה, כיצד בא לידי ביטוי בתאוריה של ויניקוט וביון. הבחירה במושג הכלה הינה משמעותית, מאחר והוא נהיה מושג שגור בפיו של כל מאן דהו, כאשר משתמע כי הכלה = ספיגה או הבלגה חשובה להתפתחותו של הילד. הילה בודקת את כוונת תאורטיקנים, ביון דיבר על אם אשר משתמשת ברכיבי אלפא על מנת לעבד את החשיבה המתפתחת ואת הרגשות המכאיבים של התינוק. התפתחות של מנגנון החשיבה קורה דווקא במקומות של העדר סיפוק ותסכול מותאם גיל. לפי ויניקוט רק בשלבים הראשוניים ישנה התאמה מוחלטת בין האם לתינוק, עם הזמן ההענות אמורה להיעשות פחות מלאה. רגעי אי ההתאמה מסמנים כי האם אובייקט נפרד. גם ויניקוט סבור בדומה לביון כי תסכול מותאם מוביל להתפתחות וגדילה. על מנת שהילד יוכל להשתמש באובייקט, הכרחי שהוא יהיה מציאותי וישרוד את התקפותיו של הילד.
תיאור מקרה
הדס זכריה, מנהלת מתי”א מעלה והר, מנחת צוותים חינוכיים בשיטת ‘אַיֶּכָּה – הקשר המגדל’.
אני בוחרת לתאר בקצרה את הצגת המקרה של הדס על ילד עם התנהגות אלימה בבית הספר. התערבות במקרה של ילד עם מורכבות התנהגותית במסגרת בית הספר היא אינה פשוטה כלל עבור כל הצדדים המעורבים. לאייכה ישנה דרך להובלה של תהליך טיפולי במסגרת חינוכית גם במצבים מורכבים מעין אלה. שיטת הטיפול הינה מקורית ויוצאת דופן, מצד אחד התוכנית מתוכננת לפרטיה כמו פעולה צבאית ומצד שני, יש בה אנושיות ושיתוף פעולה מיטבי עבור הילד.
בית הספר הזמין את הדס להתערבות בזמן משבר. התכנית אותה תארה הדס נקראת ‘קשר שומר’. במסגרתה, צוות בית הספר נערך לנושא והילד הוצא אל מרחב שהוא מחוץ למרחב של הכיתה, במטרה להתחיל מחדש את הקשר עם מבוגר בתוך מרחב אחר, בו נוכחות טיפולית מתמדת, חשיבה מדוקדקת על המסרים המילוליים והמעשיים המועברים לילד ועבודה מושכלת על חיזוק מיומנויות וויסות עצמי . הדס תיארה התגייסות רבה של צוות בית הספר, עבודה צמודה עם הילד, גיוס ההורים והמטפלת האישית של הילד על פי ההנחיות של אייכה עד שנראתה התקדמות מצד הילד. הילד התקדם ובאופן הדרגתי חזר לכיתת האם. לאחר החזרה, הייתה רגרסיה עם משבר אשר פתרונו הוביל להתפתחות חיובית נוספת אצל הילד ולהבנה טובה יותר של העצמי והאחר.
התיאור של הדס הדגים כיצד שיטת אייכה מזמינה את מערכת החינוך ל’חשיבה מחוץ לקופסא’, מעודדת גיוס משאבים ועבודה מתואמת של צוות ליצירת התערבות מיטיבה המותאמת אישית גם לילדים במצבים מורכבים.
יום העיון הגיע לסיומו, איתן לבוב בחר להדגיש בשפתו העשירה את חשיבות האוטונומיה של כל אחד מהצדדים בקשר, ההורה והילד, דרך הבחנה בין המונח ‘עונש’ לבין המונח ‘הפסד’ שההורה מייצר לילדו במצבים מסוימים. אני מוצאת כי עיסוק בסוגיית האוטונומיה ההדדית בתך מערכת יחסים היה סיום רלוונטי ומוצלח ליום עיון שבמרכזו טיפול בילד באמצעות ההורה/איש החינוך, מנקודת מבט אינטרסובייקטיבית.
ביביליוגרפיה
לבוב א’ ואלקיים ה’. (2011), הורות מכיוון אחר, מאובדן דרך לכיוון מגדל.
מור סלע, ת’ (2010), להיות אמא, תל-אביב: ידיעות אחרונות וספרי חמד.
פלגי- הקר, ע’ (2004). על האם ועל ה(אי)מהות בתאוריה הפסיכואנליטית. שיחות, כרך י”ח (3), עמ’ 251-260.
קוהוט, ה’. (2007) פסיכולוגיית העצמי וחקר רוח אדם ) תרגום: צ. זוננס וא. אידן) תל-אביב: תולעת ספרים.