הדרכת הורים | קבלה מלאה של הילד שלי, מה זה אומר בעצם?

ברצוני לחלוק עימכם רעיונות ומחשבות בנוגע למונח המאתגר ואפילו מבלבל "קבלה הורית" וקרוב משפחתו "קבלה ללא תנאי". נראה שהמשאלה העמוקה שמישהו יקבל אותנו בדיוק כפי שאנחנו, על מעלותינו וחסרונותינו, על יכולותינו ומגבלותינו קיימת אצל מרבית בני האדם. המשאלה היא שלא יבקרו אותנו, לא ישפטו אותנו, לא ייתבעו מאיתנו להשתפר ולהתאמץ על מנת לשנות דברים שקשה לנו לשנות. בקרב זוגות רבים לאחר סערת ההתאהבות, שכרוכה בעיוורון טבעי לחסרונות של בן הזוג, עולה עם ההתפכחות תביעה להמשך הקבלה המלאה אותה אפשרה ההתאהבות.

גישות פסיכולוגיות שונות, בעיקר מהשדה ההומניסטי, אבל לא רק, רואות בשיפוטיות הורית מוגזמת ובביקורתיות חריפה, מקור לבעיות פסיכולוגיות רבות. בין בעיות אלה ניתן למנות ערך עצמי ירוד, תחושת מסוגלות נמוכה, מופנמות קיצונית, בושה והסתרה. ההומניסט קרל רוג'רס פיתח גישה טיפולית, המתבססת על "קבלה חיובית ללא תנאי" של המטופל, כמפתח לתיקון ושיקום. לשיטתו, יכולתו של המטופל לחשוף את חולשותיו ופגמיו לעיניו האוהדות והמקבלות של המטפל, היא בעלת ערך מרפא מאין כמותו.

על כתפיו של ההורה בן זמננו, המנסה להבטיח את ההתפתחות הרגשית התקינה של ילדו , מוטלת אם כן משימה לא פשוטה: להחליף שיפוטיות וביקורתיות בקבלה הורית מלאה, פתוחה ומחבקת. כל זה נשמע כל כך פשוט ונכון… אבל… נראה שאם מטרתנו באמצעות הקבלה ההורית הגורפת הייתה לגדל דור בעל ערך עצמי ותחושת מסוגלות גבוהה יותר, משהו כאן הוחמץ ולא פעל על פי התוכנית מדוע?

אחת הסיבות לכך היא שמתברר שלשיפוטיות ולביקורתיות, על אף הרתיעה שהן יוצרות אצל חלק גדול מאיתנו, תפקיד משפחתי וחברתי בעל חשיבות. "שיפוט" מטבעו עוסק באבחנה בין טוב לרע, רצוי ובלתי רצוי, נכון ולא נכון. לשיפוט ולביקורת יש תפקיד של סמנים. הם מסמנים  לילד לאיזה כיוון ההורה רוצה שהוא יגדל ויתפתח. הקבלה ההורית "על –תנאי" שהייתה כה נפוצה לפני דור או שניים, הייתה קבלה שהילד שאף אליה, והייתה לה השפעה מרחיקת לכת על תחושת השייכות והערך של הילד.

בנוסף מתברר שקבלה הורית מלאה, שלמה,היא מושג מבלבל. הפסיכולוג הקוגניטיבי מרטין זליגמן מתאר בספרו "ילדות אופטימית" את הקיצוניות והאבסורד שבניסיון לנתק את הערך העצמי של ילדים מכל הישג מציאותי שלהם. הניסיון להראות לילדים שהוריהם מקבלים אותם כפי שהם, ושהם נפלאים ומשמחים כפי שהינם, תמיד, וההדגשה היא על תמיד, לא משנה איך התנהגו ומה עשו, עלול , בניגוד לכוונת ההורים, דווקא לבלבל את הילדים.

אחת הסכנות הגדולות בשימוש שגוי בהבנה וביישום של "קבלה הורית מלאה" טמונה באפשרות שהיא תיצור סביבה הורית שאינה מבחינה בהתנהגות ובהתנהלות לא מתאימה של הילדים, וממילא גם אינה מגיבה ומכוונת. בשימוש שגוי במושג קבלה הורית ישנה הזמנה למעין עיוורון הורי להתנהגויות לא מתאימות מכיוון שממילא לא נוכל לעשות דבר בנוגע להתנהגויות אלה…חוץ מאשר לקבלן… נראה אם כן שנוצר צורך במראי כיוון ודרך שיחליפו את השיפוטיות והביקורתיות בגרסתן המדכאת ובכל זאת ישמשו את ההורים והילדים כסמנים ומראי דרך.

ברצוני להציע כאן ”מורה נבוכים" שיסייע מעט ליישוב המורכבות של ה"קבלה המלאה"-

  1. ניתן לקבל את הילד ולראות בו אדם מופלא ומשמח ובו זמנית לדחות מכל וכל התנהגויות מסוימות שלו, בעיקר כאלה הפוגעות בו או באנשים אחרים.
  2. ניתן לבטא את ההסתייגות במילים או במעשה, באופן שמכבד את הילד, ואינו שופט או מבקר את כל כולו.
  3. חשוב לראות את הילד כפי שהוא במציאות, על קשייו ,מגבלותיו ואתגריו ההתפתחותיים על מנת שניתן יהיה לקדם אותו. התעלמות מקשיים בשם "הקבלה המלאה", אינה משרתת את הילד. בניגוד לתקוותם של הורים רבים, קשיים שמתעלמים מהם לעיתים מתעצמים ולא נעלמים.
  4. ליחס של הילד אל ההורה השפעה מרחיקת לכת על חוסנו של הילד ובריאותו הנפשית. חשוב לראות את היחס של הילד אל ההורה כפי שהוא באמת, גם אם התמונה המתקבלת אינה נוחה להורה, וזאת כדי שיהיה אפשר לטפל במערכת היחסים בין הילד וההורה אם יש בכך צורך.
  5. קל יהיה יותר להורה לראות את ילדו כפי שהוא באמת, אם ההורה יבין שמה שהוא רואה וקולט בנוגע לילדו, נכון לזמן בו הוא צפה בו. אין שום הכרח שהתנהגות מסוימת של הילד, נטייה מסוימת, יחס מסוים, יישארו קבועים.  קל לנו יותר לראות דברים נכוחה אם איננו חוששים שהם נצחיים…
  6. כדאי לסגל לעצמנו הרגל "לראות" את הדברים נכוחה ולהגיב אליהם לפני שמגיעים להחרפה ולהקצנה. למשל, להגיב לסגנון דיבור לא מתאים כלפי ההורים לפני שהוא הופך להרגל של דיבור חצוף ולא מכבד.

לסיכום: קבלה הורית של המקום והמצב בו נמצא הילד, ללא גינוי, האשמה , שיפוט וביקורת, גלויה או סמויה, היא יקרה וחשובה ביותר. עם זאת אל לה לאותה קבלה לסמא את עיני ההורים מלראות את הקשיים, החסרונות וההתנהגויות של הילד הדורשות ממנו מאמץ לשם שיפור והתגברות. התפתחות דורשת עין צופיה, לב רואה ויד מכוונת.

כתבה: גב' רונית בן-דב חנוך, פסיכולוגית קלינית, מנהלת מרכז אייכה להורות מגדלת

2 תגובות על הדרכת הורים: קבלה מלאה של הילד שלי, מה זה אומר בעצם?

  1. מאת לבנה לזר רזניק:‏

מאמר שעשוי לדבר להורים שאינם אנשי מקצוע וצריכים להבין את מושג הגבולות

  1. מאת דגנית גורן:‏

14 בפברואר 2011 בשעה 21:38

שלום רונית,

מה שלומך? נהניתי כמו תמיד לקרוא את דברי החכמה שלך ביחס לגידול ילדים, עד היום אני מצטטת אותך בכל מיני מפגשים עם הורים.
מאמינה גדולה בשיטה ובדרך חיים זו, שעזרה לי מאד עם בני גל…
האם יש השתלמות של "אייכה" ליועצים? אם לא נשמח אם תחשבו על כך..
מתגעגעת,
דגנית – פסגת זאב

להגיב

0