הדרכת הורים | להיות הורים לדור המילניום – סוגיות מרכזיות ומתן כיוון

הדרכת הורים לצעירים בוגרים הינה תחום חדש בשדה המחקר והעשייה הפסיכולוגית. למרות שקיימת הסכמה גורפת בקרב סוציולוגיים ופסיכולוגיים כי גיל ההתבגרות נמשך כיום על פני למעלה מעשור וקרוב כבר לשני עשורים, מעט ניתנת הדעת על אתגרי מציאות זו עבור צעירים בוגרים בעשור השלישי לחייהם ועבור הוריהם. 

לאחרונה הולכת ומתרחבת המודעות לאתגרים הייחודיים העומדים בפני דור המילניום, צעירים בשנות ה 25-35 לחייהם (ראו 'להפיל את ההליקופטר'¹, 'דור הלייק'²). אך עדיין לא קיימת מודעות לאתגרים המורכבים לא פחות העומדים בפני הורי דור זה. הנחת העבודה הלא מודעת של רבים מהורי דור המילניום (בני ה 55-65) הייתה כי ההשקעה הרבה  בעשור הראשון והשני לחיי הילדים תניב את פירותיה בעשור השלישי בצורת בוגרים עצמאיים ואחראיים. הציפייה הטבעית הייתה כי בוגרים צעירים אלו, לאחר שצוידו בכל הטוב ההורי, החל מכל הצדדים החומריים שהיה בכוח ההורים לספק ועד להקשבה, הכלה, הגנה ותמיכה – יהיו מוכנים לחיים, יקימו משפחות משלהם, ימצאו מקורות תעסוקה ופרנסה מספקים וראויים ובכך ישביעו את הוריהם רוב נחת וגם יאפשרו להם לשים את צרכיהם הם במקום הראשון.

 אלא שיותר ויותר מגלים הורים אלו כי המציאות שונה ממה שחשבו וקיוו. הורות לבני דור המילניום הינה הורות מזן אחר ותופעה סוציולוגית חדשה ששורשיה רבים – כלכליים, סוציולוגיים ופסיכולוגיים. עבור חלק מההורים פירושו לחוש דאגה מתמשכת לבוגר צעיר הנמצא תלותי, חרד, לעיתים מבוהל מול משימות החיים העומדים בפניו, ואשר ממשיך להיות זקוק מהוריו לתמיכה חומרית ורגשית אינטנסיבית. לצד זה, גיל ההתבגרות המתמשך של בוגרים צעירים רבים מביא עימו לעיתים קרובות גם יחסים משובשים, תקשורת לקויה מאוד או היעדר תקשורת כלל.

 הורים רבים מאשימים את עצמם, שואלים כיצד אירע שכך הם פני הדברים, האם זה רק אצלי?  האם עשיתי משהו לא נכון? האם זה הצאצא שפתאום איבד את דרכו? ומדוע? מה עושים עם הקונפליקט הפנימי שמצד אחד מגייס אותי ההורה להמשיך ולעשות הכל כדי להקל – רגשית, משפחתית, כספית, ומצד שני כבר חש עייפות וצורך לדאוג תחילה לבריאות הדורשת תשומת לב גדולה יותר, למשאבים הכספיים, עתה ששנות אי-עבודה ארוכות לפניו ובמקרים רבים גם לדאוג להורה שזקנתו ארוכה וכואבת וגם היא דורשת משאבים וכוחות. הורים אלו חשים לעיתים קרובות אובדן של תחושת ערך לצד חרדה הולכת וגוברת – האם יעמדו לכם כוחותיהם לסייע מול משימות החיים של צאצאיהם הבוגרים. הם מתבוננים  בקנאה חבויה בחברים או בני משפחה אחרים שמזלם הטוב שפר עליהם ולצאצאיהם הבוגרים יש מקצוע מפרנס, חברה קבועה, והם מפנטזים על נכדים.

 מציאות משתנה

מה שרבים מהורים אלו אינם יודעים הוא כי שני תהליכים, האחד כלכלי-חברתי והשני חברתי-פסיכולוגי חברו יחד ויצרו מציאות מורכבת, חדשה, וכי אין הם מקרה יחיד, בודד, יוצא דופן אלא חלק מתופעה חברתית רחבה.

 התהליך הראשון הוא חברתי-פסיכולוגי. ממחקרים שנעשים בשנים האחרונות על ידי תיאורטיקנים חברתיים בארה"ב עולה כי דור המילניום, או אלה שנולדו בערך בין השנים 1982 עד 1995, היו הדור המוגן ביותר של ילדים בהיסטוריה של ארה"ב. הם לבשו קסדות בטיחות כשרכבו על אופניים, התגוררו בבתים בטיחותיים לילדים (child-proofed homes) ועסקו בפעילויות שתוכננו עבורם על ידי הוריהם³.

 עוד טוענים חוקרים חברתיים בארה"ב כי כשילדים אלה התבגרו, הייתה כבר להוריהם גישה לטכנולוגיות חדשות אשר  אפשרו להם להיות מעורבים עמוקות בחיי ילדיהם, באופנים מאוד שונים ממעורבות הורים בחיי ילדים קודם לכן. בעוד שבעשורים מוקדמים יותר ילדים יכלו לבלות את ימיהם ברכיבה על האופניים ולשחק בחוץ עם חברים, לגמרי מחוץ להישג ידם של הוריהם, הורי דור המילניום כבר השתמשו בטלפון סלולארי (המכונה לעתים קרובות גם חבל הטבור האלקטרוני) וכשילדיהם הפכו למתבגרים הם נשארו מעורבים ומחוברים לחיי צאצאיהם באופן שלא היה דומה לו בעבר⁴.

בספרו "הורות מכיוון אחר"⁵ מסביר ד"ר איתן לבוב את הסיבות שהובילו מהורות במודל ישן ומסורתי – הורות דגם אב כלשונו, להורות מודרנית  שונה בתכלית – הורות דגם אם. במודל ההורות הישן, (מודל דגם אב) שהיה קיים משחר האנושות ועד מחצית המאה שעברה, היה הילד כפוף לרצון הוריו. הם  לא חשו עצמם חייבים לקחת בחשבון את משאלותיו תחושותיו, אלא ציפו ממנו להתאים את עצמו אליהם ואל מציאות חייהם. לעיתים קרובות היה זה מודל הורות מעליב או כופה וכאשר זיהתה הפסיכואנליזה את המחירים של מודל הורות זה, ובעקבות שינויים חברתיים תרבותיים נוספים שחלו במחצית השנייה של המאה ה20, התפתח וכבש בסערה את העולם החופשי מודל הורות חדש – הורות דגם אם – שבו יש מכווננות מלאה כלפי הילד, צרכיו, משאלותיו, זכויותיו, קשייו.. הורות זו הייתה ועדיין עסוקה פחות בעקרון המציאות, בתביעה שהצעיר ילמד להתאים את עצמו לסביבה בה הוא חי ועסוקה מאוד בניסיון להתאים את עצמה אל הילד בתקווה להביא לו אושר ושמחה.

כיום מסתבר יותר ויותר כי הורים אשר 'ריחפו' מעל ובתוך חיי ילדיהם לא רק כשהיו צעירים מאוד ונזקקו להזנה והגנה יום יומיים, אלא המשיכו לפתור בעיות, לספק נוחיות, לעודד, לנחם ולנסות להרגיע בכל דרך שרק יכלו את ילדיהם גם לאחר שבגרו, תרמו שלא בכוונה לרמת תלות גבוהה של צעירים אלו. הורות מסוג זה כבר זכתה לשם ולמונח בספרות המחקר החברתי בארה"ב והיא נקראת הורות הליקופטר. מחקרים עדכניים  בנושא זה מצביעים על כך כי הורות הליקופטר קשורה באופן שלילי לרווחתו פסיכולוגית של הבוגר הצעיר ונמצא במחקרים אלו קשר חיובי בין מודל הורות זה לבין השימוש בתרופות נגד חרדה או דיכאון וצריכת פנאי (recreational consumption) של כדורים נגד כאבים בקרב בוגרים צעירים אלו⁶.

 התהליך השני הוא כלכלי-חברתי  ועיקרו בהשפעות של תהליכים כלכליים גלובליים בעשור האחרון על הזדמנויות בשוק העבודה, הביטחון או אי הביטחון התעסוקתי הנלווה אליהם והשפעתם של אלו על היעדר מוטיבציה או על הקושי לבנות תא משפחתי בעשור השלישי לחיים ומכאן הרווקות המתמשכת של בוגרים אלו. הורי דור המילניום חוו את תחילת חייהם הבוגרים כמרחב של אפשרויות והזדמנויות רבות (בין שנות ה-70 לשנות ה-90), אליהם נלוו נורמות ומבנים שנתנו בטחון תעסוקתי (קביעות, וותק וזכויות פנסיה היוו חלק אינטגראלי מתנאים תעסוקתיים של תפקידים ומשרות בשוק הציבורי והפרטי כאחד). הורים אלו התחתנו בגיל צעיר יחסית, עזבו את הבית כדי להתחתן או לעבוד כשהם מתחילים לבנות את עתידם בתנאים של כלכלה יציבה יחסית.

בניהם ובנותיהם של הורים אלו משחקים במאה ה-21  בשוק עבודה שונה בתכלית, אשר אי הוודאות בו רבה, התחרותיות בו גדלה בקצב מאיים, והולך וגובר הקושי ביצירת קריירה יציבה.

 כאשר מחברים את השפעתם של שני התהליכים הללו יחדיו – הרגלי הורות מגוננים ומרפדים מאוד, ולצידם מציאות כלכלית הנתפסת כמאיימת הן עבור הבוגרים הצעירים והן עבור הוריהם – מתקבלת תמונת מצב אשר עלולה ללכוד את הבוגר הצעיר ואת הוריו ביחסי תלות מתסכלים, העלולים לעורר חרדה וזעם, ואשר אינם מאפשרים את תהליכי הנפרדות והנבדלות הנדרשים לבניית יחידות משפחתיות צעירות חדשות ולבניית יכולת עמידה עצמאית במציאות חיים מורכבת.

 ומה עכשיו

רבים מההורים חשים נבוכים ואובדי עצות נוכח מציאות מורכבת זו ובעיקר בודדים ושתוקים. במידה רבה זו קבוצה בארון, נעדרת לגיטימציה חברתית לקשייה. מה שמקשה עוד יותר על מצבם היא העובדה שבשלב זה של חייהם הם אינם שייכים למסגרת אשר מאפשרת להם לחלוק את מציאות חייהם עם בני דורם. שלא כמו הורים לילדים קטנים, למתבגרים או אפילו לחיילים, ברגע שהבוגר הצעיר מתחיל את מסעו ההתפתחותי בעשור השלישי של חייו, הוריו כבר אינם משתייכים לקהילת דומים המספקת ידע, תמיכה וסיוע. כבר לא אפשרי קשר עם יועצת בית הספר, הפסיכולוג החינוכי, או משקית תנאי השירות בצבא. אחרים חשים בושה על כך "שהילדים עוד לא מסודרים" דבר החוסם גם הוא את דרכם לנסות ולקבל עזרה, ובכלל – באיזה סוג של עזרה מדובר?  וממי?

 באייכה הצטבר ניסיון עשיר בעבודה מוצלחת עם הורים למבוגרים צעירים התקועים בהתפתחותם או מתקשים למצוא את דרכם בסבך החיים. הדרכת הורים בשיטת "אייכה" אשר פותחה על ידי ד"ר איתן לבוב, פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי, צמחה מתוך ניסיון קליני עשיר, על רקע אובדן דרך של הורים 'טובים דיים' בחברה המודרנית. השיטה גורסת שניתן לצייד את ההורה בכלים שיאפשרו לו להמשיך ולכוון את צאצאיו הבוגרים בצורה מכבדת ומותאמת גיל. בהדרכה לומד ההורה כיצד להנכיח את ערכיו וצרכיו בקשר עם ילדו בדרך שמעודדת גדילה והתפתחות.

 הדרכת הורים בגישת אייכה מעבירה את כובד המשקל ואת תשומת הלב ההורית מיחס אשר מתבונן ושואל האם הצאצא שלי מאושר, מסופק, ואיך אוכל להקל עליו, לשאלות אחרות הבודקות כמה טוב הבוגר הצעיר מתפקד. מה איכות היחסים שהוא יוצר עם הוריו ועם סביבתו, עד כמה הוא  יכול להשתתף במרחב בו הוא חי, האם יש לו מטרות בהירות, כישורים לקיים יחסים פונקציונאליים עם אחרים ואוטונומיה לעמוד אל מול מכשולים וקשיים. הגישה מתמקדת במתן כלים להורה (בשפה ובהתנהלות) לנהל באופן אפקטיבי נושאים שנויים במחלוקת, אזורי קונפליקט ואי הסכמה, בדרך מכבדת שאינה חודרנית ואינה תוקפת ובאופן שההורה מוגן, בהיר ונוכח.

 לסיכום, הדרכת הורים בגישת אייכה שמה במרכז הן את התפתחות הצעיר והן את איכות היחסים שהוא יוצר עם סביבתו בכלל ועם הוריו בפרט. היא ממוקדת בפיתוח יכולתו של ההורה לתרום באופן מותאם להתפתחות צאצאיו באותם ערוצי התפתחות שנחסמו או נבלמו ובמקביל, להנכיח את ערכיו וצרכיו כאשר קיים מצב של אי-נחת ביחסים (העדר הדדיות, יחסים של ביטול, הימנעות, תוקפנות). היא מזמינה הורים לצעירים בוגרים לא לוותר על עצמם, על אחריותם ההורית ולהפנות אותה לאפיקים המקדמים הן את רווחתם הם והן את התפתחות צאצאיהם.

כתבה: מיקי גרבר, מטפלת במרכז איכה, יועצת חינוכית ומאמנת אישית.


[2]  http://www.haaretz.co.il/magazine/.premium-1.2028057

 [3] האו ושטראוס 2000; שטראוס 2006.

[4] קנטרוביץ וצור 2006; רנדל 2007; ווייצר 2005.

[5]  ד"ר איתן לבוב, הורות מכיוון אחר, 2011

[6] DOES ‘‘HOVERING’’ MATTER? HELICOPTER PARENTING AND ITS EFFECT ON WELL-BEING, Terri LeMoyne, Tom Buchanan Department of Sociology, University of Tennessee at Chattanooga

0