סיפור הצלחה – הדרכת הורים כתהליך מכונן

סיפור הצלחה – הדרכת הורים כתהליך מכונן

הדרכת הורים – סיפור ההצלחה של יאיר והוריו

רצינו להעלות על הכתב את התהליך שעברנו יחד. עברה פחות משנה מאז שאנו עובדים איתך במסגרת הדרכת הורים בגישה, שבהתחלה השם שלה נשמע לנו משונה, גישת "אייכה". חיינו השתנו מהקצה אל הקצה. הגענו אלייך מיואשים, כואבים וכמעט חסרי אמון ביכולת שלנו להתמודד עם הקשיים של יאיר בבית ובביה"ס (אליו הוזמנו כמעט כל יום). היינו אצל חצי מהפסיכולוגים של ירושלים שנתנו לנו עצות שונות ובמיוחד הדגישו אחרי שסוף סוף אבחנו, שיאיר סובל מתסמונת שנקראת טורט, אבל לעזרה ושינוי לא הצלחנו להגיע. ככל שיאיר התבגר הבעיות גדלו והחריפו. בגן היה קשה, ביסודי נעשה גרוע יותר ויותר, ובכיתה ו' גם אנחנו וגם ביה"ס איבדנו שליטה. בחטיבת הביניים כבר אמרנו נואש.

אבל לא רק בבית הספר, האמת היא שגם בבית לא יכולנו לסבול יותר. הבית היה על גלגלים. צעקות, צרחות, קללות, טריקות דלתות, ממש התביישנו גם מהשכנים וגם מבני משפחה. לא פעם הדבר הביא גם לוויכוחים  קשים בינינו ולהאשמות הדדיות על התגובות ליאיר, ואז הנוירולוגית שלנו הפנתה אותנו אלייך. את זוכרת כמה מסויגים אולי אפילו ציניים הגענו אלייך, משה במיוחד. היינו מלאי רגשות אשם, קטני אמונה, בטוחים שיאיר הוא כל כך קשה, שלעולם לא נצליח. מזל שעומר גדל  כל כך בקלות, כי אחרת היינו חושבים שאנחנו באמת ההורים הכי גרועים בעולם. (גם עומר שהיה מפונק מאוד וילדותי הרוויח מהלימוד שלנו וחונך אחרת.) המגדלור עליו הסברת לנו והאחריות שלנו כהורים לתת כיוון, שינו את צורת החשיבה שלנו, אבל היישום הצורך לשלוט ולעבוד מהראש היה קשה….

המפגש איתך שינה את הדברים. לא נשכח שבפגישה הראשונה שסיפרנו לך על הטורט, אמרת לנו שנדמה לך שאנחנו רואים טורט עם ילד, ויש לנו ילד שיש לו גם טורט. ושברוח זו חשוב מאוד לעבוד גם עם בית הספר ואת תהיי מוכנה לעזור לנו גם בזה.

סיפרת לנו על "אייכה", אחר כך התחלת ללמד אותנו את השפה המגדלת. זה היה כל כך משכנע וכמעט בלתי אפשרי ליישום עבורנו. נתת לנו דפים למלא, היה קשה להתרגל אבל ה"ראי" שזה נתן לנו הראה לנו עד כמה אנחנו עושים הכל עבור יאיר. יאיר התרגל לא להתייחס אלינו בכלל ואנחנו לא יכולנו להתרגל לא להטיף, לא להעיר לו בצורה לא מגדלת. לקבוע חוקים ולעמוד בהם. כל פעם היה נדמה בפגישה שהנה נקבל את הכח לשנות וכשבאנו הביתה איבדנו את הכח לעמוד במשימה. משהו בביטחון שלך שהדברים ישתנו אם רק נתמיד ונאמין משך אותנו להמשיך ולא להרים ידיים. ובנוסף העזרה שלך בבית הספר הצילה אותנו.

לנו ברור שנקודת התפנית הייתה כשיאיר הגיע איתנו אלייך. האופן שבו ניהלת את השיחה עם יאיר ואיתנו עשה איזה שהוא שינוי שהפך את הקערה. פתאום ראינו שכשאת רגועה מדברת עם יאיר ואיתנו בבהירות, מציבה בפניו דברים ברורים גם יאיר נרגע. (במיוחד עזר שאמרת לו שפה משרד שאי אפשר לעשות רעש בגלל החדרים האחרים). משהו באווירה שנוצרה בחדר שינה לנו את הראש והתחלנו לראות ולא רק להאמין שאפשר וזאת למרות כל ה"נפילות" שהיו בדרך.

הגמישות שלך להסכים לפגוש את יאיר איתנו בכל פעם שהרגשנו צורך, את יאיר לבד והעבודה המשותפת עם בית הספר גרמו לשינוי שאין לתארו במילים. מי כמוך יודע. אנחנו השתנינו בקשר עם יאיר ויאיר עשה שינוי בכל מקום אפשרי. אולי השיא היה לראות את יאיר שהפך מבעיית חט"ב למי שהנחה את טקס הסיום של החטיבה.

בבית, במשפחה המורחבת, כולם שמים לב לשינוי. יאיר הפך לילד רגיל לגמרי. פה ושם יש בעיות קטנות אך התגובה שלנו כל כך שונה. מצב הרוח והדפים שלנו שיקפו זאת נאמנה. גם הביטוי "אכלתם אותה" כאשר יש אירוע- הפכו למושג אצלנו.

דבורה, אנחנו מרגישים שבזכותך ושיטת "אייכה" חיינו השתנו מהקצה לקצה…ובמיוחד ההרגשה שנטעת בנו שגם אם "אכלנו אותה" הפעם, וזה קרה המון, תמיד יש דרך לתקן… ואכן!!!

רצית בסוף השנה בנקודה זו להתחיל להפסיק את הפגישות ולעבור תהליך של פרידה. אנחנו חושבים שזה מוקדם.

אנו מאוד חוששים מהמעבר של יאיר לחטיבה העליונה. קודם כל לנו וליאיר במיוחד שינויים הם מאוד קשים. צוות החטיבה היה מופלא, מי יודע מה מחכה לנו בתיכון… האם הקשר השונה שנוצר בינינו ליאיר יחזיק מעמד גם בתיכון. אז אנחנו מבקשים שתמשיכי ללוות אותנו גם בשנה הבאה, לפחות עד שנראה שהכל בסדר…

אז דבורה, מה נאמר? שלא נשברנו כי את לא נשברת. שאנו חייבים לך ול"אייכה" שאת מזכירה כל פעם טובה ותודה ענקית.

באהבה והערכה,

מחגית ומשה

נ.ב.

נתנו ליאיר לקרוא את המכתב והוא הסכים למה שכתוב. רצינו שיכתוב גם אבל את יודעת כמה יאיר מתקשה בכתיבה.

זהו מכתב תודה שנכתב לדבורה מרחבי. המכתב מפורסם בהסכמת הכותבים ובשינוי שמותיהם כדי לשמור על פרטיותם

0