הדרכת הורים | הורות בישראל 2010, למה זה כל כך מסובך?

בשנים האחרונות עיקר העיסוק שלי הוא בלמידה על הורות , הן מהזווית האישית כאם לשלושה, הן כתצפיתנית חובבת על חבריי ומכריי והן כפסיכולוגית העוסקת בנושא של הדרכת הורים.

הממצא העיקרי והלא מפתיע שלי הוא שההורות בישראל 2010, היא משימה מורכבת ומאתגרת ביותר, ולעיתים קרובות , קרובות מדי, מתסכלת ומכאיבה.

כשלמדתי באוניברסיטה נחשפתי לראשונה למושג של הפסיכואנליטיקאי הבריטי דונלד ויניקוט "אם טובה דיה" . ויניקוט, בסדרת הרצאות שנשא ברדיו לאמהות צעירות במחצית המאה הקודמת, אמר להן בנדיבותו, שאם רק ייסמכו על עצמן ועל חושיהן הטבעיים והבריאים יוכלו לגדל ילדים בריאים ושמחים. באמירה זו יש משהו כל כך מרגיע , משהו שאומר שלרובנו הגדול יש יכולת פשוטה וטבעית, אינטואיציה, להיות אמהות טובות מספיק או אבות טובים מספיק על מנת לגדל ילדים בריאים ושמחים.

מהו בעצם ילד בריא מבחינה פסיכולוגית? אענה על שאלה זו בפשטות, ואודה שוודאי יש הגדרות רבות אחרות, אולי מפורטות יותר, אולי מדויקות יותר , כל אחת מהן מושפעת מעולמו האישי של הכותב ומהתיאוריה ההתפתחותית המשפיעה עליו.

להגדרתי, הנשענת על משנתו של הפסיכואנליטיקאי  ד"ר איתן לבוב , התפתחות בריאה מובילה להישגים ההתפתחותיים הבאים-

  1. אחריות – היכולת של הילד, המתבגר, או המבוגר, לקחת  אחריות על חייו בהתאם לגילו. כולל יכולת טובה דיה להתמודד עם קשיים ומצוקות.
  2. התחשבות -היכולת לראות את האחר, את צרכיו, את מגבלותיו. כבוד לאחר באשר הוא. מתוך כך נובעת היכולת לכונן יחסים הדדיים
  3. מימוש – היכולת לפעול למימוש הפוטנציאלים החיוביים הטמונים באדם. המימוש נוגע לכלל תחומי החוויה האנושית, כל אחד על פי כישרונותיו,ויכולותיו.

למותר לציין כאן שהישגים התפתחותיים אלה מצויים ביחסי גומלין הדוקים עם ההישגים ההתפתחותיים שמועלים על נס ע"י תיאורטיקנים מרכזיים. קשה מאד לשאוף למימוש כשתחושת הערך העצמי פגועה (כפי שמציין היינץ קוהוט) וקשה מאד לכונן יחסים של התחשבות בהיעדר נפרדות (כפי שנובע מכתביה של מרגרט מאהלר).

נחזור לענייננו: הורות. ישראל. כיום. רבים מההורים לילדים ולבני נוער שייקראו בתשומת לב  את שלושת הקריטריונים שציינתי יימצאו, אם הם כנים עם עצמם, שלפחות אחד מילדיהם ולעיתים כל ילדיהם, זקוקים לתמריץ התפתחותי רציני על מנת שיקבלו ציון "עובר" בשלושת התחומים שציינתי…

הטענה המרכזית שהייתי מבקשת לחלוק עימכם היא, שהתפתחות טובה דיה בתקופתנו היא משימה מורכבת ביותר הן למתפתחים (בשפה פשוטה- לילדים..) והן למפתחים (בשפה פשוטה להורים…). אני מעזה לומר שלא די באינטואיציה על מנת להיות הורה טוב דיו כיום.

חלק מהמכשלה נובע מכך שההורות של ימינו "ממציאה את עצמה מחדש" ואינה חוליה נוספת , הזהה לחוליות שקדמו לה בשרשרת הדורות. בעבר הורים למדו מהוריהם כיצד להיות הורים וקיבלו על עצמם תפקיד שהנחות הבסיס שלו, ערכיו, יעדיו והנגזרות המעשיות הנובעות מהם היו ידועים, מוסכמים, ונוסו בהצלחה ע"י רבים לפניהם.

ההורות של ימינו נשענת על הנחות חדשניות והנגזרות המעשיות הנובעות מהן נוצרות "תוך כדי תנועה” בהצלחה כזו או אחרת. חשוב שנציין מהן ההנחות החדשניות המובילות הורים במשפחות רבות בימינו-

  1. ילדים הם מאד פגיעים, בעיקר הם עלולים להיפגע מהוריהם.
  2. ככל שניתן לילדינו יותר הם יהיו יותר מאושרים.
  3. ככל שנגן על ילדינו יותר מפני אי-נוחות, קושי או כאב, נאפשר להם להתחזק.
  4. החופש מאד חשוב לילדים. ילדים חופשיים הם ילדים בטוחים בעצמם.
  5. הפעלת כוח מכל סוג שהוא ביחסים עם ילדים פוגעת בזכותם לשוויון.
  6. הידברות ושיח הם האמצעי הרצוי והלגיטימי בגידול ילדים.

ברצוני להשתמש בהנחות הללו על מנת להראות שרעיונות יפים ונכונים עשויים במעבר ליישום, להפוך למזיקים כשנעשה בהם שימוש קיצוני, לא מאוזן או משובש.

  1. ילדים הם מאד פגיעים, בעיקר הם עלולים להיפגע מהוריהם.

אחת התרומות החשובות של הפסיכולוגיה המודרנית היא בהבנת השפעתם העצומה של הורים על התפתחותם הרגשית של ילדים, בעיקר בגיל הרך. ההכרה באחריות הרבה שיש להורים והמודעות לרגישות הנדרשת מהורים כלפי ילדיהם הן חשובות ביותר.
ההקצנה או השיבוש של ההבנה הזאת: -נקיטת זהירות יתר ביחס של הורים כלפי ילדיהם, עד כדי שיתוק של יכולת התגובה ההורית , מחשש לפגוע בילדים.
ההנחה שכאשר ילד מתנהג באפן לא מתאים כלפי הוריו, הדבר מעיד בהכרח על כך שניפגע מהם, מוסיפה מורכבות נוספת ועשויה להגביר את ההימנעות והשיתוק.

  1. ככל שניתן לילדינו יותר הם יהיו יותר מאושרים.

ילדים אכן זקוקים להשקעה הורית מרובה , ונמצא קשר בין הטיפוח לו זוכים ילדים להתפתחותם הקוגניטיבית , החברתית והרגשית. ילדים זקוקים לחום, לתשומת לב להגנה ולגרייה.
ההקצנה או השיבוש:- נתינת יתר , בבחינת "כל המרבה הרי זה משובח" אינה מועילה ולעיתים אף מזיקה. עודף חום -חונק, תשומת לב מוגזמת מובילה לאשליה, הגנת יתר יוצרת תלות וגריית יתר מובילה להצפה ובלבול.

  1. ככל שנגן על ילדינו יותר מפני אי נוחות קושי או כאב, נאפשר להם להתחזק.

ילדים מגיעים לעולם חסרי הגנה לחלוטין וזקוקים לטיפול מסור ונאמן על מנת לחוות את העולם כמקום בטוח ולא עוין. הורה טוב רוצה בהכרח לחסוך מילדו האהוב כאב, מצוקה וקושי.
ההקצנה או השיבוש:-  אי נוחות, קושי וכאבים הינם חלק בלתי נפרד מחיי האדם. הניסיון לחצוץ בין הילדים לבין המציאות, הרואי ככל שיהיה, מחליש אותם ולא מאפשר להם לרכוש באופן הדרגתי ומותאם מיומנויות עצמאיות להתמודדות.

  1. החופש מאד חשוב לילדים. ילדים חופשיים הם ילדים בטוחים בעצמם.

ילדים הגדלים תחת הגבלות מרחיקות לכת, כפייה ופחד, מתקשים לפתח עצמאות וביטחון בערכם וביכולותיהם. ההכרה בכך שדיכוי רצונם החופשי של ילדים והכפפתו לרצון המבוגרים באופן מוחלט גורמים נזק רב להתפתחות הביטחון והדימוי העצמי נכונה וחשובה.
ההקצנה או השיבוש:-  חופש מושג בתוך מסגרת תחומה ובטוחה. הגבול בין חופש מיטיב להפקרות מזיקה עשוי להיחצות בקלות רבה. הורים רבים לילדים , נוטים להערכת יתר של יכולת ילדיהם לעשות שימוש מושכל בחופש, מתוך הנחה שגויה שלילדיהם יכולת טובה דיה לבחור בין חלופות ולפלס ביניהן את דרכם. במקרים אלה הילדים זוכים לחופש תנועה, בחירה והחלטה באופן שאינו מתאים לרמת בשלותם.

  1. הפעלת כוח מכל סוג שהוא ביחסים עם ילדים פוגעת בזכותם לשוויון.

ההכרה בזכותם של מיעוטים, נשים וילדים ליחס  שוויוני הוא מההישגים האנושיים החשובים של תקופתנו. הכבוד שיש לתת לכל אדם באשר הוא, מבלי לפגוע בזכויותיו הוא מהישגיה הבולטים של החשיבה הדמוקרטית.
ההקצנה או השיבוש:-  עיסוק בשאלות של כוח ושליטה הוא חלק בלתי נפרד ממערכות יחסים בין בני אדם. ילדים רבים זקוקים להנכחה של כוח ועוצמה של הוריהם על מנת שיוכלו לקבל את מנהיגות ההורים, לסמוך ולהישען עליהם. הורים רבים נמנעים מכל הנכחה של כוחם ומשאביהם ובכך מצמצמים את יכולת ההשפעה שלהם על ילדיהם.

  1. הידברות ושיח הם האמצעי הרצוי והלגיטימי ביחסים עם ילדים.

דיאלוג בו לכל אחד מהצדדים אפשרות לבטא את עצמו ולמצוא נתיבות אל ליבו של האחר הוא יקר וחשוב ביותר. יצירת סביבה לא שרירותית בה ההורים מסבירים את שיקוליהם ומסבירים את בחירותיהם, עשויה לשמש בסיס לניהול בונה של פערים בין הורים לילדים ובין הורים למתבגרים.
ההקצנה או השיבוש:- לא בכדי המציאו בני הנוער של היום את המושג השימושי "לחפור", והם מרבים להשתמש בו בהטיותיו השונות….בשם השיח ההורים מוצאים עצמם חוקרים את ילדיהם, מראיינים אותם , מטיפים להם, ומתחננים בפניהם. בין צורות תקשורת אלה לבין שיח הדדי בונה אין שום קשר…

לאחר כל אלה ברצוני לחזור לטענה שהעליתי בראשית דברי. להורים היום קל מאד להתבלבל ולטעות בדרכם. הם נתבעים לגדל ילדים במציאות מורכבת ולעיתים קרובות, למרות כוונות טובות מאד והשקעה הורית מרשימה, הם מוצאים את עצמם תוהים ומתוסכלים מול הקשיים ביחסים עם ילדיהם. חלק מן הקשיים הוא תוצאה של הבנה שגויה של הנחות הוריות והיסחפות אחר יישומים לא נכונים של הנחות אלה.

כתבה: גב' רונית בן דב חנוך, פסיכולוגית קלינית, מנהלת מרכז אייכה.

0