הדרכת הורים | ההורה המתבונן בעצמו – מורה נבוכים

הורים רבים בני זמננו עומדים משתאים אל מול הפער הנגלה לעיניהם בין הכוונות הטובות איתן ניגשו לגידול ילדיהם לבין הקשיים הגדולים עימם הם מתמודדים במפגש היומיומי איתם ועם התנהגותם.  הקשיים יכולים להתבטא ביחס של הילד אל ההורה, יחסו אל בני משפחה אחרים או אל עצמו. בשורות הבאות אנסה להעמיד מתוך גישת הדרכת הורים מבית אייכה לרשות ההורה הנבוך זווית הסתכלות שאולי תאפשר לפזר ולו במעט את המסתורין סביב פער זה.

מידי יום כל אחד מאיתנו ההורים, מגיב פעמים רבות, לעיתים עשרות תגובות באותו יום אל ילדיו. תגובות אלו בין שאנו ערים לכך ובין שאיננו ערים לכך, משפיעות על התפתחות הילדים או המתבגרים שעל גידולם אנו אמונים. מאחר שאדם אינו יכול לעצור ולחשוב, ולנתח כל תגובה ותגובה שלו, רוב התגובות שהן בעצם סוג של החלטות, מתקבלות באופן אינטואיטיבי מבלי שנבחנו לעומק ומבלי שהן מוסיפות להעסיק אותנו לאחר שהתקבלו.

במסמך זה, אני מבקשת להזמין אתכם להתבונן בזכוכית מגדלת, או מוטב במיקרוסקופ, על דוגמאות להחלטות כאלה, ולבחון כיצד כל החלטה כזו מספרת סיפור שלם והיא בעצם נקודה על פני רצף, רצף שאם נעקוב אחריו בסבלנות נקבל את התמונה כולה.

הדרכת הורים | התבוננות עצמית

אני מבקשת מכל אחד מכם לחשוב על החלטה שלו, על תגובה שלו לאחד מילדיו או לקרוב אחר (אח, בן זוג, הורה) אשר התרחשה בימים האחרונים. האפשרויות הן רבות – הסכמה שלכם להסיע את ילדכם או סירוב מושכל לעשות זאת, הסכמה או סירוב שלכם לתת לילדכם  כסף לראות שוב סרט בקולנוע, החלטה לנזוף בילדכם המתבגר על שעות הקימה שלו בבוקר, ועוד. כל החלטה כזו, כהורים לילדים, פרט להשתמעויות כלכליות במובן הכספי ובמובן של "כלכלת מאמצים" יש לה השפעה לעיתים מעטה ולעיתים מכרעת על סוגיות הנוגעות להתפתחות ילדכם.

כל החלטה שלכם, בחירה שלכם, אמירה שלכם, היא סוג של משוב , סוג של "שידור" המעביר מסר. לחלק מהמסרים אתם מודעים, חלק גדול מהם נמסרים על ידיכם מבלי שידעתם כלל שזה המסר שאתם מעבירים ולפיכך מבלי שאתם לוקחים עליו אחריות או יודעים כיצד בידכם להחליפו במסר אחר. לעיתים קרובות, מתוך כוונות טובות, החלטות שאתם כהורים מקבלים משדרות לילדים שאתם מגדלים מסר מבלבל, בהיותן מנותקות מההקשר הרחב של הקשר בתוכו הן מתקבלות. אתן שתי דוגמאות, שתיהן "מהחיים" ושתיהן נוגעות לחופשה משפחתית.

דוגמא 1 – נער בן 16, בכור במשפחתו, נוהג בביטול ובחוצפה כלפי הוריו. מבית הספר נמסר שהוא בסכנת נשירה. ההורים, ב"עין הסערה" מזמינים אותו לטיול סקי בחו"ל. כוונתם "להרחיק" מהמציאות היומיומית הלוחצת ולשקם את הקשר הורה וילד , בשדות השלג הלבנים. המסר שהבן קולט – ההורים שלי רוצים לפצות אותי על כך שלא מתנהגים כלפי כפי שצריך. "באמת מגיע לי פיצוי על כך שתמיד מקפחים אותי…."(ציטוט..). בטיול הבן משתולל באופן לא מבוקר על מסלול הסקי, נפצע, ו"הורס" לכולם את החופשה היקרה והיוקרתית.

דוגמא 2 – נער בן 15, בכור במשפחתו, נוהג גם הוא בביטול וחוצפה כלפי הוריו. ההורים לוקחים את המשפחה לטיול גיבוש, קמפינג בחו"ל. כוונתם לשדר "אצלנו הכל בסדר. השגרה ממשיכה, כולל בילויים משותפים". הבן קולט את המסר – "אין שום בעיה שמטרידה את ההורים שלי בנוגע להתנהגות שלי. כך מתנהגים מתבגרים וההורים שלי מבינים את זה."  בזמן הטיול הנער מתעצבן על אחיו בן 10 וזורק עליו נעל. הנעל פוגעת בראשו. תגובת האם- "אני דורשת ממך לבקש מיד סליחה מאחיך." הנער מסנן "סליחה", ומוסיף "הגיע לו, זה בכלל לא כאב לו". תגובת האב – "בוא נראה אם זה לא כואב" זורק על הבן הפוגע נעל. הנעל פוגעת קלות בראשו וממשיכה בדרכה…ההורים, מוסיפים על הבלבול שבעצם הבחירה לנסוע לטיול בחו"ל במצב של היעדר כבוד בסיסי, בלבול נוסף. אפרט: במקרה זה גם האב וגם האם , ההורים לילד המתבגר, מבלי להתכוון לכך באופן מודע, "הכשירו" את ההתנהגות של ילדם.

האם שידרה לו בתגובתה – אמירת סליחה לאחר תקיפה אלימה, היא "פיצוי" מספיק. שלא ברצונה היא משדרת לבנה – תוכל להמשיך בהתנהגויות פוגעניות ובלבד שתתנצל עליהן.

האב שידר לבן בתגובתו – להביע כעס וחוסר נחת באמצעות התקפה פיסית, "זה בסדר". זה קורה לך, זה קורה לי. ככה זה.

שני זוגות ההורים למתבגרים, בניגוד לכוונתם מגבירים את ההסתברות שהתנהגות מסוג זה תישנה במשפחתם כפי שאכן קורה. בשני המקרים, בניגוד מוחלט לכוונתם הטובה, ההורים שידרו לבן מסר מבלבל שמאשר לו להמשיך בהתנהגותו התוקפת כלפיהם וכלפי בני המשפחה.

ניתן דוגמא שכיחה אף יותר, המצויה כמעט בכל בית. הילד מתקשר מהנייד (אי פון? גלקסי?..) ואומר "אמא כולם הולכים לסושי." האם עונה "כולם כן, אתה לא, כי אתמול בילינו כל המשפחה במסעדה."  הילד, למוד קרבות וניסיון, אומר, "את צודקת אימא, אבל שבועיים לא הייתי, אז אני רוצה ללכת. זה מתקזז". האם נסוגה ואומרת, "טוב אז תלך, מה אפשר לעשות…". האם כנגד כוונתה, מעבירה לילד מסר – "הכל סחיר. רק צריך לדעת לנהל משא ומתן קשוח. דע לזהות את נקודות התורפה של היריב". הכל טוב ויפה, חוץ מהעובדה שאימא אינה יריב אלא הורה, והמשא ומתן שאפשרה לבנה לנהל אינו מבוסס על התחשבות שלו בה.

מהם הקריטריונים עליהם נוכל כהורים לילדים ולמתבגרים להישען בבית כאשר אנחנו מבקשים לחקור לעומק אם תגובה שלנו היא "מגדלת" ובונה או לא?

נצטרך לשאול את עצמנו כהורים את השאלות הבאות כדי לזהות אם הגבנו באופן רצוי עבורנו ועבור התפתחות ילדינו-

–       האם התגובה שלנו , מילולית או מעשית, מותאמת לעולם הערכי שלנו?  (האם היא מוסרית?).  תגובה המאפשרת לילד המשך התנהגות הפוגעת בו או באחר, או התנהגות אחרת המנוגדת לעולם הערכים שלנו, אינה מתאימה .

–       תגובה בה אנו פעלנו באופן אלים או פוגעני או לחילופין נסוג או מבוהל, אינה מתאימה. אופן התגובה צריך להיות מותאם לעולם הערכי שלנו ממש כמו תוכן התגובה.

–       האם התגובה שלנו כהורה יעילה? (האם היא מותאמת?). האם התגובה שלנו היא בעוצמה ובאופן, שיהיה בכוחו ליצור משקל נגד אל מול התנהגות הילד או הנער?. האם תגובה זו מפחיתה באופן ברור את הסיכוי שהתנהגותו תישנה?

–       האם התגובה שלנו כהורים לילדים וכהורים למתבגרים לוקחת בחשבון את האתגרים ההתפתחותיים הספציפיים של הילד/ הנער שבו אנו עסוקים?. לתגובתנו משקל אם היא חלק ממערך כולל של תגובות שלוקחות בחשבון את "נקודת החולשה" ההתפתחותית של הילד או הנער.

–       האם מסתתר מאחורי התגובה שלנו ההרוים, רגש שאנו מתקשים לנהל אותו?  האם אנו יודעים מהי התגובה הרצויה, אך מתקשים במימושה כי אנו לכודים בסבך רגשי? (אשמה מציפה, קושי בשליטה בביטויים לא מבוקרים של כעס, או כניעה לפחד וחרדה…).

כל אלה עשויים לשמש לנו אבני דרך בבואנו "לחקור" את הקשר בין ההתנהגויות של ילדינו לבין האופן שבו, בניגוד גמור לכוונתנו אנו מאפשרים או אפילו "מזמינים" התנהגויות אלה.

כתבה: רונית בן דב חנוך, פסיכולוגית קלינית, מנהלת מרכז אייכה להורות מגדלת.

3 תגובות על הדרכת הורים: ההורה המתבונן בעצמו – מורה נבוכים

  1. מאת עירית מודן:‏

להורים לילדים בגילאי שנתיים שלוש עולות דילמות דומות. מצד אחד ההורה מעביר את המסר שאסור להרביץ, זוהי לא דרך תקשורת מקובלת. מאידך, ההורה רוצה שהילד יידע להגן על עצמו כאשר הוא אינו לידו. כך יוצא שההורה מעודד את הילד להחזיר בחזרה כאשר דוחפים או מכים אותו בגן, למשל. הילד מקבל מסר כפול: אסור לי להרביץ לאחי , אבל מותר לי להחזיר בגן?!

  1. מאת מיקי גרבר:‏

לעיתים משקל הנגד של אופן התגובה שלנו או התוכן הנדרש תובעים למידה של הנכחה עצמית מאוד שונה מהדפוסים להם רגיל ההורה. לעיתים קרובות כאדם שלם ובוגר הפועל במציאות , רמת ההנכחה העצמית לה ההורה רגיל עובדת עבורו מצוין בעולם המקצועי, הבין אישי והזוגי אך אינה מספקת מול הבן או הבת. שם נדרש ההורה לשינוי שהוא מאוד עמוק וחורג מהיכולת להגיד משפטים כאלו או אחרים. מהורים לילדים נדרשת, לאורך זמן , לגייס עוצמה פנימית , נוכחות עוצמתית, בשדה שהוא לעיתים קרובות הכי רגיש ומורכב.
כיצד תיבנה עוצמה פנימית זו בתקופה סוערת של מתחים וקשיים ? מה יסייע להורה שלמד עתה מה לא נכון ולמד גם את התורה המגדלת, לייצר את משקל הנגד האפקטיבי ?
מיקי

  1. מאת Alvin:‏

20 ביולי 2012 בשעה 22:45

The accident of finding this post has brigthneed my day

0