מודל אייכה – רקע

אודות המודל של מרכז אייכה

המודל על פיו עובדים במרכז להורות מגדלת פותח על ידי ד"ר איתן לבוב, פסיכיאטר, פסיכואנליטיקאי ופסיכיאטר של הילד והמתבגר בהכשרתו.  ד"ר לבוב פיתח את המודל המיוחד של הדרכת הורים והשימוש בשפה מגדלת, מתוך ניסיון רב שנים של עבודה עם ילדים, מתבגרים ובגירים במצבי משבר ומצוקה קשים, מצבים שהיו קשורים בהיעדר שיתוף פעולה מצד המתבגר או היעדר מוטיבציה לשינוי. לקבוצה זו של מקרים הוא קרא "הסרבנים". במרוצת השנים התברר לד"ר לבוב שהעבודה עם ההורים בהתאם למודל שפיתח, נושאת פירות גם בקבוצה אחרת של מקרים קשים אותה הוא מכנה "התקועים". אלה מקרים של ילדים, שהסכימו וקיבלו טיפול פסיכותרפויטי, דידקטי , תרופתי ושיקומי הולם על- פי כל קנה מידה, אך ללא תוצאות.

להלן קטע, מתוך ספרו של ד"ר לבוב  המציג את התפתחות המודל להורות מגדלת, ממודל לטיפול בפסיכו-פתולוגיות קשות, למודל של הדרכת הורים בני זמננו העסוקים בקשיים "רגילים" המאפיינים את ההורות העכשווית ומושפעים מתהליכים חברתיים רבי עוצמה, שההתמודדות איתם היא אישית וקהילתית כאחד.

דר' איתן לבוב
כל הזכויות שמורות ©

התפתחות המודל של הורות מגדלת

"… הניסיון הראה שכמעט ללא יוצא מהכלל, כשההורים מצליחים להיצמד להנחיות ההדרכה ולהתמיד בהן, ההתערבות הטיפולית באמצעותם, מעוררת בקרב ה"סרבנים" מוטיבציה לטיפול ומביאה לשיפור ניכר במצבם. אצל ה"תקועים", ההתערבות מוליכה להיחלצות מפתיעה ממצב של חוסר מוצא מתמשך. עקביות התוצאות החיוביות והצטברות "ניסים" שהפכו לשגרה, שכנעו אותי שמדובר ביותר מאשר צירוף של אופטימיות עם יכולת לעבוד בתנאים מיוחדים.

לצד הסיפוק מההצלחות הטיפוליות מצאתי את עצמי מוטרד. לא היו לי כלים תיאורטיים, שדיברו אלי ויכלו לעזור לי להבין, כיצד ייתכן שמודל אחד של התערבות מתגלה כמרפא קשת כל כך רחבה של הפרעות. שיערתי, שדרך ההתערבות שפיתחתי אינה משפיעה באופן ספציפי על כל אחת מההפרעות אלא על פן אחד המשותף לכל הפתולוגיות ולכל מצבי המצוקה של שתי האוכלוסיות. מהו אפוא פן זה?

לדעתי, מדובר בהיעדר חוויה פנימית של "אחריות" (agency) או "בעלות" (ownership) מצד הילד או המתבגר על מצוקתו או על מחלתו. היעדר התחושה הפנימית הזו נובע מהמציאות התוך‑נפשית של הנער  ומדינאמיקת היחסים הורה-ילד.

היעדרה של חוויה כזאת אצל הילד נובעת מקושי או מאי היכולת של ההורה האכפתי, לתת ביטוי ברור, עקבי ולא תוקף לצרכים ולציפיות שלו. מדובר בהורים הלכודים בקונפליקט בין מתן ביטוי רומס-מסרס לצרכים שלהם לבין היעדר מתן ביטוי לצרכיהם מתוך הפחד לרמוס ולסרס. מצב זה יוצר מציאות בה הילד מרגיש מחוק ולפיכך לא אחראי על גורלו או לחילופין חסר הנהגה ויתום בשדה החיים.

במהלך הזמן שמתי לב לעוד עובדה מעניינת. התברר לי שהקשיים שמאפיינים את ההורים וילדיהם הנתונים במצוקות קשות, משיקים לבעיות ולהתמודדויות המאפיינות את ההורות בת זמננו. מדובר בבעיה שהיא תרבותית סביבתית. ההורה בימינו מתקשה להתמודד עם מצבים, בהם יש פער או אי התאמה בין בחירות הילד – ביחס לעצמו או ביחס לסביבתו – לבין מה שנראה כטובת הילד בעיני הורה אוהב אכפתי ואחראי. הקושי הזה קשור לספקות ולבלבול ביחס ל"נכון" ול"לא נכון" בתרבות העכשווית הפלורליסטית. אובדן האבחנה ה"אובייקטיבית" בין "נכון" ו"לא נכון" נטלה מההורה את היכולת לתת ביטוי למה שנראה "לא נכון" בעיניו באופן אישי וסובייקטיבי. וכך, למרות שכאן לא במדובר בקונפליקט בין "רמיסה" ל"נטישה", עדיין התוצאה היא אותה תוצאה. "ההורה הנבוך" וה"לא יודע" מוותר על תפקיד המוביל וגם ילדו נשאר חסר הנהגה ויתום בשדה החיים.

אם כן, ההבנות שגיבשתי במהלך השנים, התבררו לי כנותנות מענה לבעיות חינוכיות והתפתחויות 'רגילות' לגמרי.  בעצם, ההבנות האלה מבטלות את ההבחנה בין בעיות 'חריגות' לבעיות 'רגילות'. הן עוסקות ביכולת ובאחריות ההורה, לתת כיוון בריא ומגדל לילדו, בכל צומת בו קיימים פער או אי התאמה בין בחירות הילד – ביחס לעצמו או ביחס לסביבתו – לבין מה שנראה כטובת הילד בעיני הורה.

ברצוני להציג מונח, שהתפתח בעבודתי עם הורים, אותו אני מכנה "שפה מגדלת". "שפה מגדלת היא דרך של התייחסות ותקשורת, שבכוחה לאפשר להורה לתת כיוון מגדל לילדו, בלי הנזקים, הפחדים והמחירים הנובעים מהרמיסה והסירוס הכול כך שכיחים, במצבים בהם הורה מבקש להיות מוביל ומנהיג. רכישת שפה זו, מאפשרת להורים ביטוי מלא לעצמיותם, ללא ביטול העצמי של הילד, ומאידך מבטיחה הגנה מלאה על עצמיות הילד,ללא ביטול  עצמיות ההורה."

המודל של אייכה עוסק בהדרכת הורים ובסילוק המכשולים העומדים בדרכה של התפתחות בכיוון של גדילה וצמיחה. ככזה הוא רלוונטי לטיפול בכל סוגי הבעיות מקלות עד חמורות. במרכז יש ניסיון מצטבר של הצלחות לטפל בעזרת המודל בקשת רחבה של בעיות: בילדים הסובלים מליקויים שונים, מפחדים וחרדות, מקשיי תפקוד בית הספר ובבית, בילדים שיש להם אבחנות פסיכיאטריות שונות, וגם בילדים נורמטיביים לחלוטין אשר משהו בתפקודם או ביחסיהם עם הוריהם עורר את הצורך של ההורה בטיפול או בהדרכה.

זכויות יוצרים